<h1>האגודה — שבועות</h1>
<h2>דף לז.</h2>
[שבועות י"א ע"ב] וכי פודין את הקדשים להאכילן לכלבים, משום עורה. פי' ר"י אבל בכור שנטרף קוברין עם עורו. עיין מסכת בכורות [ל"ז ע"א].
<h2>דף מט.</h2>
[שבועות ל"ג ע"ב] אמר שמואל בבא בהרשא'. ועדיף משליח דאין בעל דין יכול לדחותו. ופריך והאמרי נהרדעי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי ה"מ במטלטלי דכפריה אבל לא כפריה כתבי'. והאידנא כתבינן הרשאה אפילו אמטלטלי דכפריה, וכן פיר' ר"ת משום דמסקינן פרק כל הגט [כ"ו ע"ב] למחזי כשיקרא לא חיישינן. ור"י פי' מדרבנן היא לבל ידחה איש שכנגדו. וכותבין בהרשאות בין בדיני ישראל בין בדיני האומות פיר' אם אין הנתבע רוצה לשמוע דיני ישראל. וכן הרמז"ל פסק דאין לעכב ישראל בכותים אם לא יטול רשות מב"ד או מקהל. ואין המורשה יכול למנות אחר תחתיו אלא אם כן נתנו לו הבעלים רשות דפסקינן פ' מרובה [ע' ע"א] שליח שוייה גם פסקו הגאונים דהרשאה צריכה קניין. וכל זמן שלא הגיע הממון ליד המורשה יכול (המורשה) [המרשה] לחזור בו. ומכל מקו' לא יוכל בעל דין לדחות המורשה ולומר שמא חזר בו כל זמן שאין אנו רואין. ואם מת [המרשה] (המורשה) טרם הגיע הממון ליד המורשה בטלה הרשאתו ואם יש לנתבע תביעה על [המרשה] (המורשה) ובהרשאת המורשה אין כתוב ויהא לו רשות להשיב על תביעותיו אך לתבוע אין הנתבע יכול לדחותו עד שיעשה לו התובע דין על תביעותיו או ישלח מורשה להשיב לו. כתבו הגדולים דאין למנות מורשה כי אם בפניו כיון דלא טוב עשה בעמיו חוב הוא לו. ואפילו אם יתרצה אחרי כן. אבל אם ידוע שנתרצה תחילה עושין.
<h2>דף נ:</h2>
[שבועות ל"ח ע"ב] שבועת הדיינים הטענה ב' כסף וההודאה פרוטה ואם אין ההודאה ממין הטענה פטור, מנה לי בידך אין לך בידי אלא נ' [חייב, מנה לאבא בידך אין לך בידי אלא נ'] פטור שהוא כמשיב אבידה. פסק רב אלפס כר' חייא פרק קמא דב"מ [ג' ע"א] מנה לי בידך אין לך בידי כלום והעדים מעידין חמשים משלם חצי ונשבע על השאר. ובהילך פסק כרב ששת דפטר משבועה דאורייתא, עיין פרק שנים אוחזין [ד' ע"א]. פרק יש נוחלין [קכ"ח ע"ב], מוציא שטר חוב על חבירו מלוה אמר לא נפרעתי, ולוה אמר פרעתי מחצה, ועדים מעידים שפרע כולו, נשבע וגובה מחצה מבני חורין ולא ממשועבדים, דאמרינן לקוחות, אנן אעדים סמכינן. היכי משבעינן ליה באתפוסי חפצא בידיה ואפילו בכינוי, כדרבא דאמר אי לא נקיט חפצא בידיה טועה בדבר משנה. שבועה מעומד ותלמיד חכם מיושב. שבועה בספר תורה ות"ח בתפילין. ועתה בטלו כל זאת, וחזן נוטל ס"ת והנשבע מקבל עליו השבועה או מחרימין עליו בעשרה.
[שבועות ל"ט ע"ב] הטענה שתי כסף אמר רב כפירת טענה שתי כסף ושמואל אומר אפילו לא כפר לו אלא פרוטה כיון דטענה ב' כסף. והילכת' כרב דתני ר' חייא כוותיה.
<h2>דף נא.</h2>
[שבועות ד' ע"ב] רבי עקיבא דריש ריבויי ומיעוטי. פירשו בתוספות, אין פודין בכור אדם בקרקע, עיין במסכת בכורות [נ"א ע"א].
